מהן הסיבות שעיתונאים בוחרים לדווח מאיזורי מלחמה ואסון?
מהו תפקיד כתב השטח?
תפקיד העיתונאי לדווח וליידע אודות המתרחש ללא נקיטת עמדה מתוך רצון לשמור על אובייקטיביות אך בניגוד לזה העיתונאי הוא בעל דעה מגובשת וברורה ותפקידו לקדם השקפת עולם זו ולהשפיע על הנעשה.
תפקיד העיתונאי לדווח וליידע אודות המתרחש ללא נקיטת עמדה מתוך רצון לשמור על אובייקטיביות אך בניגוד לזה העיתונאי הוא בעל דעה מגובשת וברורה ותפקידו לקדם השקפת עולם זו ולהשפיע על הנעשה.
כפי שהראתי בסקירה תפקיד העיתונאי יעשה הכי טוב רק אם העיתונאי נמצא בשטח המקרה המסוקר.
בנוסף הראתי גם כי עיתונאי חייב להיות מרוכז בעבודה שלו ולפעמים לא מתאפשר לו לעזור לפצועים הזקוקים לעזרה, עזרה זו יכולה גם לקבוע את הדעה שלו בסכסוך בלי ביסוס אמיתי.
גדעון לוי גם הוסיף וטען כי על עיתונאי לכתוב לעם שלו ובכך להרחיב את הדעה שלו לגבי הנושא המסוקר.
מהם האתגרים הניצבים בפני עיתונאי המסקר באזורי אסון ומלחמה?
במאמר "נוכחים או נפקדים" שהבאתי בסקירה מצוין כי העיתונאי הוא אזרח המוצב בגזרת פעילות מבצעית שלא בתפקיד לחימה. על פי אמנת ז'נווה, כתבים אינם אמורים להיות חמושים, מה שמסכן את חייהם יותר. בנוסף העיתונאים לא מסכנים רק את עצמם אלא גם את החיילים. חיילים הרואים רכב אזרחי חשוד עלולים להסס בפתיחה באש כדי לא לפגוע בעיתונאים, ואת ההיסוס הזה יכולים לנצל טרוריסטים לביצוע פיגועי תופת. מפקדים אמריקנים טוענים כי טרוריסטים יעדיפו לבצע פיגועים ליד עיתונאים כדי לזכות בהד תקשורתי נרחב, ולכן יחידות המשלבות עיתונאים חשופות יותר לטרור של מתאבדים. בסיכום המאמר, חני אומרת כי הגישות נעות בין מתן חופש פעולה מפוקח לעיתונאים לבין הדרה מוחלטת שלהם מזירות הלחימה. היא מציינת כי יש לשאוף למודל של שילוב עיתונאים בתוך יחידות הצבא הלוחמות במסגרת פעילותן. מצד אחד זה מאפשר לעיתונאים לבצע את עבודתם, ומצד אחר זה מצמצם למינימום את הסיכונים לצבא הכרוכים בסיקור עיתונאי מזירת לחימה ואף מגדיל מאוד את הסיכוי לסיקור אוהד.
בנוסף, בכתבה הכתבים הצבאיים של הטלוויזיה, רוני דניאל טוען כי "המורכבות של לחימת שטח בנוי – אם לא עשית את זה בעצמך, כמה שלא יגידו לך מורכב, לא תדע. במקרים כאלה הניסיון עוזר לך לתת דיווח אמיתי יותר".
עוד אתגר מרכזי זה הקושי בקבלת אישור התלוות לצבא- הצבא לא מאפשר כניסת עיתונאים לאיזורי מלחמה מה שמקשה יותר על העיתונאים להביא מידע אובייקטיבי מהשטח.
יתר על כן, עיתונאי המסקר באיזורי מלחמה ורואה לידו אנשים פגועים מירי, או פיצוץ מסויים לא תמיד יכול להפסיק את עבודתו ולעזור לפצועים וזו דילמה גדולה שהוא מתמודד איתה במהלך שהותו בשטח.
מה הממצאים שמצאת לגבי הסיבות המובילות לעיתונאי לסכן את חייו בעבור סיקור עיתונאי?
בתהליך המחקר נחשפתי לסיבות רבות המובילות עיתונאי לסכן את חייו בעבור סיקור עיתונאי.
אחת הסיבות היא האדרנלין הנמצא בשליחויות אלו: "אני חייב להגיד לך שכאשר אתה מקבל את המשימה או את המטלה, כאשר אתה יודע, נניח יש מלחמת אזרחים עכשיו באלג'יריה, אסד מת, "שפרדסטאון", לוב, קדאפי, איראן, אני לא יודע מה, באותו רגע אתה לא חושב על החיים, אתה לא חושה על הסכנה, אתה לא חושב על שום דבר אחר, אלא: איך אני משיג ויזה ואיך אני נכנס פנימה"(בועז ביסמוט), "בוא נגיד את זה ככה: אני נהנה לקום בבוקר, העבודה מספקת לי גם התרגשות, סיפוק ואדרנלין. כמה אנשים אתה מכיר שנהנים לקום בבוקר לעוד יום עבודה?"(ניר דבורי), "העניין והאקשן מפצים על החסר בבית"(יואב לימור), " אדרנלין- למרות כל הצעקות והכאוס שהיה באותו רגע באירוע השריפה, הוא המשיך לצלם גם מהחלון האחורי של הרכב" (רוני סופר), "אני תמיד מרגיש את האדרנלין זורם בגוף"(רון בן ישי).
עוד סיבה היא אהבת המקצוע והרצון להיות נוכח בשטח ולראות את הדברים מנקודת המבט שלך- "אני פה בשביל לשדר ולא כדי לברוח מהמסך בשעת מצוקה"(רוני דניאל), " בניגוד לכתב אחר, כתב צבאי זו דרך חיים. מעצם המשמעות והמציאות בישראל, אתה מחובר 24 שעות לאירועים הביטחוניים, אתה מתרגל לביפרים שמצפצפים בלילה. זה אורח חיים והקרובים אלייך שותפים לדבר הזה"(ניר דבורי), "בסוף להיות עיתונאי באמת זה בא מהנשמה, זה לא מקצוע משרדי, ומי שזה לא בא לו מהבטן לא באמת יעשה את זה"(יואב לימור), "היתרון הגדול של העשייה הזו הוא הזכות הגדולה לחוות את העולם מגוף ראשון כי כשאני מצלם את כל האירועים הללו, אני חווה את הנושאים האלו בזמן ההתרחשות שלהם בגוף ראשון, את חווה את זה דרכי, את חווה את זה בגוף שני, זאת אומרת את נחשפת להיסטוריה של העולם דרך העיניים שלי, דרך הדעות שלי -זו הזכות הגדולה וזו האחריות הגדולה שיש לי על הכתפיים"(רוני סופר),"איזו תקופה מדהימה להיות עיתונאי"(מארי קלווין), "אוהב לספר סיפור. אני במהותי Story Teller. אני אוהב שאנשים קוראים את הסיפור שלי, ובשביל סיפור טוב אני מוכן לסכן הרבה." "אני אוהב מאוד את התחום, הוא מעניין אותי"(רון בן ישי).
עוד דבר בולט בכל החקר שלי זה התכונות שמציינים העיתונאים שדרושים למקצוע- "התכונות החשובות ביותר לכתב- "להיות סקרן, לדעת, להבין, להיות מדויק, לאהוב את מה שאתה עושה, להיות הגון ואחראי"(ניר דבורי), "התכונות החשובות ביותר לכתב צבאי- להטיל ספק, לאהוב שלום, להיות מוכן למלחמה(אור הלר)", "התכונות הכי חשובות לכתב צבאי- "סקרנות, כמו כל עיתונאי. חשוב ללמוד את המקצוע, להכיר את הנושא, לאהוב אותו. לא בהכרח חשוב שתהיה בעל ניסיון כמפקד"(אלון בן דוד), "תכונות הכי חשובות לצלם- "קור רוח. שזה אומר גם אומץ לב כשיורים עלייך, וגם- לא לרוץ מיד לשדר כל מה שאתה יודע, כי יש לזה פוטנציאל נזק אדיר"(אמיר בר שלום).
עוד סיבה שמצאתי היא הצורך להכיר את עצמך דווקא במצבי לחץ, לראות את התפקוד והעשייה שלך תחת לחץ- " זה לא פעם ראשונה שאני עומד במצבים של מוות או במצבים של איום מיידי על החיים שלי בגלל העבודה, הייתי במצבים כאלה די הרבה אבל מה שעושה את השינוי פה זו העובדה שיחד עם החוויה האישית שלי שלהיות כמעט במוות ולנסות לצאת משם היו עוד שלושה אנשים, יש הבדל עצום בין לעבור חוויה כזו סולו לבין להיות חלק מההתרחשות, חלק מקבוצה".
בתהליך המחקר נחשפתי לסיבות רבות המובילות עיתונאי לסכן את חייו בעבור סיקור עיתונאי.
אחת הסיבות היא האדרנלין הנמצא בשליחויות אלו: "אני חייב להגיד לך שכאשר אתה מקבל את המשימה או את המטלה, כאשר אתה יודע, נניח יש מלחמת אזרחים עכשיו באלג'יריה, אסד מת, "שפרדסטאון", לוב, קדאפי, איראן, אני לא יודע מה, באותו רגע אתה לא חושב על החיים, אתה לא חושה על הסכנה, אתה לא חושב על שום דבר אחר, אלא: איך אני משיג ויזה ואיך אני נכנס פנימה"(בועז ביסמוט), "בוא נגיד את זה ככה: אני נהנה לקום בבוקר, העבודה מספקת לי גם התרגשות, סיפוק ואדרנלין. כמה אנשים אתה מכיר שנהנים לקום בבוקר לעוד יום עבודה?"(ניר דבורי), "העניין והאקשן מפצים על החסר בבית"(יואב לימור), " אדרנלין- למרות כל הצעקות והכאוס שהיה באותו רגע באירוע השריפה, הוא המשיך לצלם גם מהחלון האחורי של הרכב" (רוני סופר), "אני תמיד מרגיש את האדרנלין זורם בגוף"(רון בן ישי).
עוד סיבה היא אהבת המקצוע והרצון להיות נוכח בשטח ולראות את הדברים מנקודת המבט שלך- "אני פה בשביל לשדר ולא כדי לברוח מהמסך בשעת מצוקה"(רוני דניאל), " בניגוד לכתב אחר, כתב צבאי זו דרך חיים. מעצם המשמעות והמציאות בישראל, אתה מחובר 24 שעות לאירועים הביטחוניים, אתה מתרגל לביפרים שמצפצפים בלילה. זה אורח חיים והקרובים אלייך שותפים לדבר הזה"(ניר דבורי), "בסוף להיות עיתונאי באמת זה בא מהנשמה, זה לא מקצוע משרדי, ומי שזה לא בא לו מהבטן לא באמת יעשה את זה"(יואב לימור), "היתרון הגדול של העשייה הזו הוא הזכות הגדולה לחוות את העולם מגוף ראשון כי כשאני מצלם את כל האירועים הללו, אני חווה את הנושאים האלו בזמן ההתרחשות שלהם בגוף ראשון, את חווה את זה דרכי, את חווה את זה בגוף שני, זאת אומרת את נחשפת להיסטוריה של העולם דרך העיניים שלי, דרך הדעות שלי -זו הזכות הגדולה וזו האחריות הגדולה שיש לי על הכתפיים"(רוני סופר),"איזו תקופה מדהימה להיות עיתונאי"(מארי קלווין), "אוהב לספר סיפור. אני במהותי Story Teller. אני אוהב שאנשים קוראים את הסיפור שלי, ובשביל סיפור טוב אני מוכן לסכן הרבה." "אני אוהב מאוד את התחום, הוא מעניין אותי"(רון בן ישי).
עוד דבר בולט בכל החקר שלי זה התכונות שמציינים העיתונאים שדרושים למקצוע- "התכונות החשובות ביותר לכתב- "להיות סקרן, לדעת, להבין, להיות מדויק, לאהוב את מה שאתה עושה, להיות הגון ואחראי"(ניר דבורי), "התכונות החשובות ביותר לכתב צבאי- להטיל ספק, לאהוב שלום, להיות מוכן למלחמה(אור הלר)", "התכונות הכי חשובות לכתב צבאי- "סקרנות, כמו כל עיתונאי. חשוב ללמוד את המקצוע, להכיר את הנושא, לאהוב אותו. לא בהכרח חשוב שתהיה בעל ניסיון כמפקד"(אלון בן דוד), "תכונות הכי חשובות לצלם- "קור רוח. שזה אומר גם אומץ לב כשיורים עלייך, וגם- לא לרוץ מיד לשדר כל מה שאתה יודע, כי יש לזה פוטנציאל נזק אדיר"(אמיר בר שלום).
עוד סיבה שמצאתי היא הצורך להכיר את עצמך דווקא במצבי לחץ, לראות את התפקוד והעשייה שלך תחת לחץ- " זה לא פעם ראשונה שאני עומד במצבים של מוות או במצבים של איום מיידי על החיים שלי בגלל העבודה, הייתי במצבים כאלה די הרבה אבל מה שעושה את השינוי פה זו העובדה שיחד עם החוויה האישית שלי שלהיות כמעט במוות ולנסות לצאת משם היו עוד שלושה אנשים, יש הבדל עצום בין לעבור חוויה כזו סולו לבין להיות חלק מההתרחשות, חלק מקבוצה".
"כשאני נמצא במצבים כאלה, המחשבות שלי הן מחשבות מאוד פרקטיות- זה מתחיל בהגזמתי, נשארתי יותר מידי זמן פה, איך אני יוצא מזה עכשיו, המחשבות הן מאוד מחשבות של עבודה. בכלל אני חושב שהיכולת שלי לתפקד שם גם לצלם, גם לנהוג, גם לצאת משם, גם לפתוח דלתות וגם לצלם היכולת הזו נולדה קודם כל מהעובדה שבאתי לעבוד, יכול להיות שאם לא הייתי שם תחת כובע של צלם עם מצלמות במסגרת של עבודה, החשיבה שלי הייתה שונה לחלוטין, ההתנהלות שלי הייתה שונה אבל בגלל שהייתי בעבודה הייתי הרבה יותר בפוקוס."
"צילמתי כבר שכיוונו לי אקדח לראש וירו עליי ושלפו אותי מאמצע שדה מוקשים במלחמה בחול, הייתי עסוק בצילום שלא שמתי לב שנכנסתי לשדה מוקשים, הכניסו אותי לכלא במהפכה שהייתה בהאיטי שזה הרבה יותר מסוכן מאקדח לראש."
"רוב האנשים שעובדים במקצוע הזה הם לבד או שנכנסו לזה לבד ובמשך השנים הכירו זוגיות שמאפשרת להם לעשות את זה"(רוני סופר), "בדרך כלל העיתונאי לבד, המורכבות הטכנית של להוציא שידור טלוויזיוני באמצעים דלים ביותר לפעמים, המתח הקיים בין הצורך לספק מידע מהיר מהימן ומקיף על ההתרחשויות לבין הקושי בביצוע העבודה העיתונאית בתנאים מיוחדים שכאלו בעיקר כאשר אתה ישראלי במדינה עוינת"( מואב ורדי), "יש בסיקור מלחמות אלמנט מיוחד, שבודק את גבולות המעטפת שלך, של הביצועים במצבים פיזיים קשים ובעיקר גורם לך להכיר מקרוב את בני האדם, את המין האנושי במצבים קיצוניים שבהם אנשים מתגלים ללא המסכה שהם עוטים על עצמם. אנחנו בדרך כלל מרכיבים לעצמנו כמה מסיכות שמאחוריהן אנו מסתירים את האני האמיתי שלנו. בעת מלחמה אתה רואה את הפחד, השנאה והאהבה, את האגואיזם והאלטרואיזם, את הצורך להוכיח את עצמך. כל התכונות נחשפות. אנשים שלא האמנת שיתפקדו במצבים קיצוניים עושים דברים הירואים, ולהיפך. אתה רואה את הסיפור האנושי כולו"(רון בן ישי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה