דילמה: עבודת העיתונאי אל מול סיכון חיי העיתונאי.
אני בחרתי לחקור עד כמה עיתונאי יכול לסכן את החיים שלו לטובת שיקולים מסחריים?, בגלל שזה מאוד מעניין אותי לראות עד כמה הרייטינג חשוב בעולם החדשות והאקטואליה, גם אם הוא בא על חשבון סיכון חיי העיתונאי.
הנושא שבחרתי יכול להתפתח לכמה כיוונים ואני בחרתי דווקא להתמקד בכיוון של הדילמה, חשיבות הבאת ידיעה חדשותית אל מול סיכון חיי העיתונאי. יש עיתונאים רבים שנכנסים למדינות זרות, מביאים משם ידיעות חדשותיות קשות, מסכנים את החיים שלהם, ולוקחים סיכון שאם נכנסים לשם, יש מצב שהם לא יחזרו משם. מעניין מאוד לדעת באמת מה גורם לעיתונאי לסכן את החיים שלו, לקחת בחשבון שיכול להיות שהוא לא יראה יותר את המשפחה שלו, שהוא לא יחזור למדינה שלו והכל כדי להביא רייטינג וידיעות חדשות לציבור בארץ.
עולם החדשות והאקטואליה הוא עולם רחב, הוא יכול לגעת בהרבה מאוד נושאים, והנושא שבחרתי הוא הנושא שהכי עניין אותי, לא מצאתי אנשים שמדברים על זה ובאמת מדובר פה בנושא חשוב. אנחנו מקבלים את החדשות שקורות בעולם או בארץ, (חדשות על מלחמות, מחבלים, ארגונים מסוכנים כמו דאעש למשל וכו...)על מסך הטלויזיה שלנו ולא באמת יודעים מה עובר העיתונאי כדי להביא את המידע והנתונים האלו, ובאמת עניין אותי ללכת קצת "למאחרי הקלעים" ולחקור מה באמת עובר על העיתונאים שלנו בדרך להבאת החדשות הקשות ומה באמת המניעים שלהם לסיכון חייהם.
חשוב להבין מאיפה בא המידע החדשותי שאנחנו מקבלים בחדשות, מי עומד מאחורי המידע הזה, האם מי שהביא את המידע הסתכן בדרך להשגת המידע, ומהם השיקולים של העיתונאי עצמו ובעיקר מהם השיקולים המסחריים העומדים מאחורי המידע החדשותי החדש שהושג.
אנחנו מקבלים את החדשות ערוכות, מתומצתות, מגישים לנו אותן מנחים שיושבים באולפן מסודר ויפה ובעצם אנחנו לא מודעים מה עברו העיתונאים כדי להביא לנו את החדשות, מי הביא לנו את החדשות, מה הסכנות שהם חוו בדרך להשגת המידע, עד כמה גבוהים השיקולים המסחריים בחברות השידור והערוצים שהם שולחים עיתונאים להסתכן והעיקר שהם השיגו את המידע שהם רצו. לכן, חשוב ללמד את הציבור בארץ שמאחרי החדשות יש "מפעל" שלם שיושב וחוקר, ומביא עובדות, וצילומים, ואפילו מסתכן כדי שאנחנו נוכל לקבל את החדשות על מסך הטלוויזיה.
בכתבה איתי אנגל כותב על קווים מקבילים בין דאעש לבין לוחמי כורדיסטן. איתי אנגל היה בגבול סוריה עירק, היכן שלוחמי ולוחמות גרילה כורדיים הודפים את לוחמי דאעש. בכתבה איתי אנגל מביא תמונות שמראות עד כמה קרוב הוא היה ללוחמי דאעש וללוחמי כורדיסטן ששתיהם לוחמים מארץ זרה,שמדינתו אינה ביחסים דיפלומטיים איתם.
בכתבה מסופר על עיתונאי אמריקני יהודי שנחטף בסוריה בשנת 2013 במסגרת עבודתו. העיתונאי עבד והביא ידיעות חדשותיות במסגרת עבודתו העיתונאית במזרח התיכון. בנוסף מסופר על שתי עיתונאים נוספים שנחטפו במסגרת עבודתם וישבו בשבי סוריה גם הם, בסופו של דבר השלושה יצאו להורג על ידי דאעש. הכתבה רק מחזקת ומחדדת שעיתונאים מסכנים את חייהם רק בשביל להביא ידיעות חדשותיות.
בכתבה מסופר על עיתונאי ישראלי שכתב פוסט נגד המשטר באזרבייג'ן ונאסר בבלארוס. משרד החוץ של ישראל מבקש מהמשטר לא לנקוט אמצעים נגד העיתונאי כדי לא לסכסך בין המדינות ולא לפגוע בצעדים הדיפלומטיים הדיסקרטיים שנעשים בין ישראל לאזרבייג'ן. מה שמדגיש שעבודת העיתונאי סיכנה גם את חייו האישיים וגם את הצעדים הדיפלומטיים שנעשים בין ישראל לאזרבייג'ן
לאחר קריאת הכתבה עלתה לי השאלה, האם היה שווה לעיתונאי עצמו לעשות את העבודה שלו ולסכן גם את חייו האישיים וגם את היחסים הדיפלומטיים של המדינה
בכתבה איתי אנגל מספר שהיה מקורב מאוד ללוחמי דאעש, ואפילו דיבר עם כמה מהם. הוא מספר את החוויות שלו מכל הפעמים שנכנס לסקר במדינות ערב ובאזורי מלחמה, מספר שפעם אסרו אותו בבדיקת דרכונים, מספר מהם הגבולות שלו ולאיזה מקומות הוא לא נכנס כי זה כבר "התאבדות". איתי אנגל פותח את הכתבה על שלושת חבריו העיתונאים שנהרגו במהלך עבודתם ומספר שלמרות הכל, הוא עדיין לא נרתע מעבודתו ומהמקומות אליהם הוא צריך להיכנס כדי להביא את הידיעות החדשותיות
לאחר קריאת כתבה זו עלתה לי שאלה מנוגדת ממה ששאלתי בכתבה השנייה, האם עיתונאי נכנס לאזורי מלחמה ולמדינות אויבות מתוך אהבה למקצוע לתחושת האקסטרים ולא לטובת השיקולים המסחריים של חברת השידור שהוא עובד בה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה